לידיעת הקהל הקדוש ופקחי השבת היקרים – מותר ואסור, רצוי ומצוי בשבת, על פי תעודות הגניזה.
בתקופה הקלאסית של הגניזה נשמרה השבת בקפדנות על ידי כל היהודים (אבל ראינו שמישהו הרשה לעצמו להביא נגרים שישפצו את חנותו בשבת). אולם גם עובדה זאת לא מנעה מחלוקות לגבי ההתנהגות הרצויה בשבת, המותר והאסור, והיו תמיד כאלה שבילויי העם ביום המנוחה לא נראו להם מתאימים לרוח השבת.
להלן מספר הנחיות:
1. האם מותר לשחק משחקי שתייה בשבת?
בשאלה שנשלחה לרמב"ם, ולא נמצאה בגניזה אלא בכתב יד אחר, מתאר הכותב משחקי שתיה שונים שנוהגים היהודים לשחק בשבת (יגתמעו עלי עלשראב פי איאם אלסבות ואלאעיאד). הכותב מפרט לרמב"ם כיצד משחקים את המשחקים האלה, ובכך מעניק לנו עדות ייחודית לבילויי שבת של יהודי מצרים בסוף המאה ה-12:
"להם אבנים של שן, ועליהן סימנים (פיהא אשארה), ומשחקים בהן כנגד כוסות יין (ילעב פיהא עלי אקדאח אלנביד) – מן גלב, שרב (מי שזוכה, שותה).
ועוד להם נוהג אחר... לוקחים שלושה גרעינים וחצי ויהיו עם איש אחד, והוא לוקח כמה מהם ומציגם לאיש אחר מן הנוכחים הסובבים (יקבץ' מנהא בעצ'הא ויערץ' עלי מן חצ'ר מן אלדור) – ואם כיוון (למספר הנכון), שותה ומשחק (ואן אצאב, שרב ולעב)."
שואל הכותב: "האם אלו הדברים וכיוצא בהם מותרים בשבתות ובמועדים, אם לאו? (הל הדה אלאשיא ומא שאכלהא גאיזה פי אלסבות ואלאעיאד אם לא?)". הרמב"ם משיב שאבנים אין לטלטל בשבת, ולכן משחק זה אסור, אך משחק בגרעינים אינו מחלל את השבת. אך הרמב"ם מוסיף "אך הוא 'משחק בקוביא'", כלומר מהמר, שבספרות חז"ל נחשב אדם בעייתי מוסרית שאף פסול לעדות.
2. האם מותר לשחות בנהר בשבת?
מכתב לרבנו אברהם, בנו של הרמב"ם, מידי אחד מדייני קהיר, מפרט רשימת חברים בקהילה ש"חללו אלשבת ועאמו פיה (ושחו) ועליהם עדים". הרשימה מועברת לרבנו אברהם, נגיד יהודי מצרים, להמשך טיפול, ובכותרתה הפסוק "עת לעשות (לה' – הפרו תורתך)". רשימת השוחים מופיע בגב הדף, ומתוכה נראה שהשוחים לא היו משולי הקהילה היהודית, ובהם גם שמש "כאדם", בני שמש, ואף נכד שמש – אולי כל המשפחה יצאה לבילוי שבת על שפת הנהר.
חוקרי הגניזה יכולים לזהות את כתב-ידו של מחבר הרשימה, וכך לדעת מי ה"מלשן". זהו הדיין אליה בן שלמה, מדייניו של רבנו אברהם. מעניין ששאלה לראב"ם, אף היא בכתב ידו של הדיין אליה, עוסקת ב"שכץ עאם פי אלסבת (אדם ששחה בשבת)" ושואל מה ייעשה לו. הראב"ם משיב שאם יתאמת הדבר – יש להחרימו.
3. מותר לטייל בפארק?
לכאורה מה יותר פשוט, תמים ושבתי משיטוט נעים בגנים ובפארקים של ערי מצרים, גנים שאותם טיפחו הפאטמים? מסתבר שלפחות לפי רבי פנחס, ממנהיגי קהילת אלכסנדריה בסוף ימיו של הרמב"ם, יש להימנע מכך.
בגניזה נמצא דף ובו סיכום דרשה, ששמע הכותב מרבי פנחס והעלה על הכתב. הדרשה סובבת סביב הפסוק המופיע בראש הדף: "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום" (שיר השירים, ד, יב).
רבי פנחס מזכיר בדרשתו שעם ישראל הם כלתו של האל, והשבת אף היא כלה. ולכן כפי שחתן וכלה דבקים זה בזה, כך ישראל צריכים לדבוק באל בשבת, ו"ולהימנע מלהעסיק את עצמם בבידור בבוסתנים ובגנים (ירפצ'ו אלאשתגאל באלפרג פי אלבסאתין ואלסואקי)". יש להימנע מהטיול אף אם הגנים המדוברים הם "אלקריבה אלדאכלה פי אלתחום", כלומר אף אם מדובר בגנים קרובים, שנמצאים בתוך תחום שבת.
עבור היהודים, דורש רבי פנחס, בשבת "כל גן מפתוח – נעול, וכן מעין נאבע – חתום".
אבל כנראה שיהודי אלכסנדריה, בני קהילתו של רבי פנחס, לא התרשמו כל כך מדרשתו, כיוון שהאדם שהעלה את הדרשה על הכתב כותב ששמע אותה מרבי פנחס "בזמן שבחורי [הקהילה] התכוננו לצאת לגנים ולכרמים (ענד מן תטרקו בחורי... ללכרוג ללאגיה ואלכרום)"...
יידע הציבור וייזהר!
(השאלה לרמב"ם נמצאת במהדורת תשובותיו במהדורת בלאו, סימן קעט. רשימת השוחים בשבת שנשלחה לראב"ם נמצאת בספרית בית המדרש לרבנים JTS בניו יורק, ENA4100.21b. השאלה הנוספת לראב"ם נמצאת בספריית קיימברידג', TSAS128.176. שתי התעודות פוענחו על ידי אמיר אשור. דרשתו של רבי פנחס נמצאת אף היא בקיימברידג', TS13J19.7. על מסמכים אלה כתב גויטיין בספרו 'חברה ים-תיכונית', כרך 5, עמ' 11-13)
