באביב שנת 1127 פנתה אישה בשם מליחה, בתו של אבו אלפצ'ל, שניסתה מזה זמן מה להשיג מבעלה גט ללא הצלחה, ל"הדרת אדונינו גאונינו נזרינו וכתרינו ועטרת ראשינו מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב", וכתבה:"אנני זוגת אדם אלצירפי (אני אשתו של אדם החלפן) ולי אליום מדה תמאן אשהר (ומזה שמונה חודשים) מתרדדה אטלב אלאנפצאל (שאני חוזרת ומבקשת להתגרש)... והו [כלומר בעלה] רגל כתיר אלאעלאל, כתיר אלאמראץ (הוא אדם מנוגף, ידוע חולי) ולה אולאד נאיין ען אלדין (וילדיו רחוקים מן הדת)".
מליחה כותבת שכבר מינתה פקיד, שליח מטעמה (בערבית וַכִּיל) כדי שינהל את המשא ומתן ביניהם, אולם השליח סבל עד כדי כך שהודיע שלא יתווך ביניהם יותר. מליחה זועקת אל הגאון-הנגיד: "מא לי ליסאן אתכלם בה! (אין לי לשון לדבר בה!) פבחק ואלדיך (בשם אבותיך) אמא נצרת פי חאלי ואחסנת כלאצי (בדוק את מצבי ופעל לטובת גירושיי)... ואנת ללארמאל וללאיתאם כליפה אללה תעאלי (והרי אתה, עבור האלמנות והיתומים, כתחליף אלוהים יתעלה) ומא לי אחד אלא אללה תעאלי ורחמתך (ואין לי אף אחד זולת האל יתעלה וזולת חסדך)".
מדוע סירב אדם החלפן לתת גט לאשתו? אין לנו איך לדעת, אך במקרים דומים רבים המחלוקת היתה כלכלית. גברים ניצלו את העובדה שהגט היה חייב להינתן מרצונם, ופעמים רבות סחטו מן האישה ויתורים כספיים תמורת הגט, בעיקר בתשלום ה'מאוחר', חלק מכספי הכתובה שהובטח לאישה רק במקרה של גירושים.
מדוע התארכו הדיונים במשך שמונה חודשים, מה עשו הדיינים? אין לנו איך לדעת, אך במקרים אחרים עולה בבירור כי נטייתם של הדיינים (כולם גברים כמובן) היתה פעמים רבות לטובת הגבר, שלעיתים היה מכר אישי, ולא לטובת האשה, שנתפסה לעיתים כקנטרנית, חצופה או 'בעייתית'.
האם הנגיד מצליח נענה לעתירתה של מליחה? לא ידוע.
אולם כמה זמן לאחר מכן, ביום שלישי, י"ז בתמוז (28.6.1127), נרשם בפנקס בית הדין כי "מליחה בנת אבו אלפצ'ל זוגה אדם אלחלבי אלצירפי" מינתה וכיל (פקיד) חדש בעניין גירושיה. שני נכבדים העידו על מינוי פקיד זה.
עוד באותו יום נרשמה עדות נוספת בפנקס בית הדין:
"חצ'רו אלי (הגיעו אל) בית דין הגדול של אדונינו מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב" אחד מן הנכבדים שהעידו על מינוי הפקיד באותו בוקר, ויחד עם שני פרנסים נוספים העידו השלושה כי "מליחה זוגה אדם אלחלבי אלצירפי... קד אברתה מן גמיע מוכרהא (פטרה אותו מתשלום ה'מאוחר' שלה)" והיא מוכנה להסתפק בנדוניה, שהיא רכושה הפרטי, בלבד, לאחר שתישבע על פרטיה. והעידו גם כי בעלה מוכן לתת לה גט בתנאים אלה, והדבר נרשם "יום אלתלתא אלמדכור אלתאריך לעילא פי הדה אלורקה (ביום שלישי הנזכר, בתאריך שלמעלה בדף זה)".
מליחה אם כן קיבלה את הגט שלה, אבל נאלצה לוותר על זכויותיה הכלכליות. מה היה תפקידו של בית הדין? בשביל מה מונה הפקיד אם ההסכם הושג על-ידי אנשים אחרים? מדוע נאלצה מליחה לוותר על המגיע לה, וכיצד היתה אמורה לתמוך בילדיה? ומה היתה תגובתו של הנגיד מצליח, מגינם של האלמנות והיתומים?
עוד על סוגיות אלה ניתן לקרוא בדוקטורט של עודד זינגר.
(עתירתה של מליחה לנגיד מצליח נמצאת בספרית אוניברסיטת אוקספורד, MSHebD66.16. התיעוד מפנקס בית הדין נמצא בס
פרית אוניברסיטת קיימברידג', TS8J5.4(2). ראו על כך בדוקטורט של זינגר, עמ' 203-201)
