לפני 3 ימים ו-917 שנים, ביום שישי 15.7.1099, פרצו הצלבנים הברברים מאירופה את חומות העיר ירושלים וערכו טבח בתושביה המוסלמים והיהודים. כך הם עצמם מתארים בגאווה את מעשיהם:"החרב לא חמלה על איש, נופלים תורכי, ערבי ויהודי... עם נפילת ירושלים ומגדליה ניתן היה לראות מעשי פלא. פגאנים אחדים נערפו בחסד, אחרים נפגעו מחיצים שנורו ממגדלים, אחרים נתענו למשך זמן רב משנשרפו למוות בלהבות המעכלות. ערימות של ראשים, ידיים ורגליים היו מונחות בבתים וברחובות. אבירים ואנשים רצו ברחובות הלוך ושוב כשהם דורכים על גופות".
(תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם באים ל'פסטיבל אבירים בעיר העתיקה'...)
אחרי שסיימו את פסטיבל הדמים, בדאע"ש כמו בדאע"ש, התחילו לאנוס את השבויים החיים, ואח"כ למכור אותם בשוקי העבדים. כאן נכנסו הקהילות היהודיות לתמונה, והן שילמו סכומי עתק כדי לפדות את השבויים היהודים שהביאו הצלבנים בעיקר לאשקלון, שנותרה המאחז המוסלמי העיקרי בארץ ישראל.
מכתב שנשלח מאלכסנדריה לקהיר מפרט מידע שהגיע מאשקלון, על "תפאני גמאעה ממן אפתכו אלאפרנג' (מותם של קבוצה מאלה ששוחררו ע"י הפרנקים) ובקו בעסקלאן גועא ועריא וצ'רא (ונשארו באשקלון רעבים ועירומים ובמצוקה). ובקא אקואם מאסורין (ונשארו אנשים שבויים) יקתל מנהם אלבעץ' קדאם אלבעץ' אלמתאכר (שהורגים את חלקם לעיני האחרים, ואת הללו הורגים אחר-כך)".
הקהילות התאמצו לפדות את בני האדם השבויים, אך לא פחות חשוב מכך - את מאות ספרי התורה וספרי הקודש שנפלו לידי הצלבנים הברברים. כך מעיד מכתב שנשלח זמן קצר ביותר אחרי המאורעות, מקהיר לאשקלון, ומתאר כיצד הגיעו הידיעות על "אלרזיה אלעט'ימה (הזוועה הנוראה) ואלמחנה אלעמימה (והייסורים הכבירים) ממא גרי עלי (ממה שעבר על) אחינו ישראל הדרים בעיר הקודש אלהים יכונניה עד עולם סלה ועלי ספרי תורות המקודשים", ומיד התגייסו בני הקהילה, בראשות הנגיד הבוכה וקרוע-הבגדים, וגייסו מאות דינרים "לאפתכאך (לפדיון) ספרי תורות ועם יי הנתונים בשבי מלכות הרשעה... לאסתכלאץ (לחילוץ) אלספרי תורות ואסרי השארית מישראל, פליטי חרב". שימו לב כיצד הספרים מקבלים מעמד שווה לבני אדם.
בגניזה אף השתמרה דוגמה לספר אחד כזה, שנשבה בידי הצלבנים, נפדה, ומצא דרכו למצרים. מדובר בדף הראשון של "פירוש ישעיה - חיבור רבינו סעדיה גאון", שאותו קנה יאשיהו החבר "מממונו לעצמו בשנה שזכה והוסמך בישיבה הקדושה", בשנת 4791 ליצירה (1031) "במדינת עכו".
אך שימו לב שבתחתית 'הקדשה' זו ישנן עוד כמה מילים לא ברורות. אם הופכים את הדף רואים שמדובר באותיות לטיניות! כתוב שם inter]p[re]tacio esaye prophete - "פירוש ישעיה הנביא". כנראה צלבן ששם ידו על הספר טרח לברר מה תוכנו, כדי לדעת מה יהיה שוויו בקרב היהודים. מסתבר שהיהודים אכן פדו את הספר, אחרת איך הגיע מעכו, ומידי הצלבנים, לגניזת קהיר?
אך שימו לב שבתחתית 'הקדשה' זו ישנן עוד כמה מילים לא ברורות. אם הופכים את הדף רואים שמדובר באותיות לטיניות! כתוב שם inter]p[re]tacio esaye prophete - "פירוש ישעיה הנביא". כנראה צלבן ששם ידו על הספר טרח לברר מה תוכנו, כדי לדעת מה יהיה שוויו בקרב היהודים. מסתבר שהיהודים אכן פדו את הספר, אחרת איך הגיע מעכו, ומידי הצלבנים, לגניזת קהיר?
דוגמאות אלה, שיש עוד כמותן, מצביעות על חשיבות הספרים לקהילות היהודיות. ספר אחד חשוב ביותר שנפדה אף הוא מידי הצלבנים כובשי ירושלים הוא "כתר ארם צובא", ולסיפורו המיוחד נקדיש את הפוסט הבא.
