בתורה מופיע ציווי כחלק מדיני מלחמה, לפיו אם לוחם חושק בשבויה יפת תואר הוא אינו יכול לאנוס אותה כרצונו, אלא ישנו הליך מסובך וארוך, שרק כחלק ממנו הוא יורשה לקיים עימה יחסים, ולשאת אותה לאישה. באופן מפתיע, הציווי התנ"כי הנוגע למלחמה הפך בתקופת הגניזה לחלק מהליך הגיור. כיצד?לפי הציווי המקראי, שבויה 'יפת תואר' שכזו צריכה לגלח את שיערה, לגזוז את ציפורניה, לשבת בביתו של הלוחם הישראלי שחשק בה ולבכות במשך חודש על בית אביה, ורק אז יותר ללוחם הישראלי לשאתה לאשה, או לשחררה (לא ניכנס במסגרת זו לפרטים המדויקים). חז"ל הבינו כי במסגרת טקס זה השבויה כמובן גם התגיירה, ולפי חלק מהפירושים – גילוח השיער וגזיזת הציפורניים הם חלק מהמעבר מזהות נוכרית לזהות יהודית, והבכי שבוכה השבויה הוא על עבודת האלילים שביצעה בעבר.
בגניזה נמצא מסמך המתעד את גיורן של שתי אחיות נוצריות שפגשו קבוצת יהודים והתחננו בפניהם להתגייר: "דעו רבותינו כי רצוננו להיכנס בכלל ישראל... ושלא לעבוד פסל ומסכה... ועתה אחינו אם אין אתם עוזרים אותנו על זה הדבר אנו קובלים עליכם לשמים!". היהודים נעתרו לבקשת האחיות וניגשו לגיירן, ובאופן מפתיע – הגיור כלל את פרטי טקס שבויה 'יפת תואר': "ציו[נו וגילחו] בתער ראשם ועשו ציפרניהם ובכו על מה שעבדו מעבודה זרה...". כלומר, לפי מסמך זה האחיות הנוצריות גוירו כאילו היו 'שבויה יפת תואר', כולל גילוח השיער בתער, גזיזת ציפורניים, ואף בכי על עבודת האלילים, זאת למרות שבכתבי חז"ל לא נזכר בשום מקום טקס שכזה למתגיירים.
אולם דווקא בימי הביניים נמצאו אזכורים בספרים לא-מעטים למנהג זה כחלק מטקס גיור, הן לנשים והן לגברים. האזכור הקדום ביותר לכך הוא מהחיבור 'הלכות פסוקות' שנכתב בארמית במאה ה-8 בעיראק. בגניזה נמצאה תרגום לערבית-יהודית של קטע מהספר העוסק במנהג גילוח השיער וגזיזת הציפורניים.
להלן הקטע ותרגומו: "פאדא קבולהא עליה (וכאשר יקבל עליו – כלומר את המצוות) כתנוה (מלים אותו) ויחלקון שערה כלה (וגוזזים את כל שיערו, כמו 'חאלקה'), ויאכדון מן לחיתה ומן שארבה (ונוטלים את זקנו ואת שפמו), ויקלמון אט'פארה (וקוצצים ציפורניו). פאדא אסתרחת כתאנתה (וכאשר תחלים מילתו) גמסוה פי מא מגתמע מן מא מטר (טובלים אותו במים שנאספו ממי גשם) או מא נביע (או מים נובעים) או גארי (או זורמים). פאדא פעל דלך (וכאשר יעשה זאת) פקד צאר נט'יר ישראל (הרי נהיה כשאר ישראל)".
(קטע הגניזה המתאר את גיור שתי האחיות נמצא באוניברסיטת קיימברידג' TS12.232, ופורסם ע"י מ"ע פרידמן בספרו 'ריבוי נשים בישראל' תעודה י-13. מנהג הגילוח והגזיזה לגרים הוא נושאו של מאמר שיפורסם בשנה הבאה בסדרת מחקרי הגניזה של קיימברידג')
