geniza logo heb

youTube  facebook

univ logo

הכומר המתגייר

priest1בוקר אחד קם לו כומר ומחליט שזהו, היום זה היום. הוא הוא הולך למול את עצמו, ומעכשיו הוא ישמור שבת. המשך הסיפור מביא אותו למאסר, התגלות, בריחה מהכלא בחבל משתלשל מבעד לחלון, ובסופו של דבר – למצרים, שם הוא כתב את סיפור המעשה, וסיפורו נזרק לגניזה והגיע לידינו.

 סיפורו המופלא של הכומר, כתוב בעברית, מדבר בעד עצמו, והוא מובא כאן בדילוגים קצרים:
"כי אחר שנמלתי בשר ערלתי והתחלתי לעשות מועדי יי הכתבים [בתור]ה והשבתות, ידעו והבינו הערלים כי עזבתי דתם ובחרתי דת ישראל ויראתי שלא יהרגוני... וכתבתי יד (14) קוטרסים (מחברות) והגדתי בהם מענותי ושאלותי, ונתתי לכומר הגדול והכומרים, ואמרתי לו: ידע תדע אדני כי עזבתי דת הערלים בעבור אלו השאלות והמענות אשר הם כתובים בספר הזה". כלומר הכומר שלנו לא רק שלא הסתיר את כפירתו בנצרות והתגיירותו, הוא אף כתב את טיעוניו ומסר אותם 'לכומר הגדול', כנראה הבישוף. הכומר המתגייר מספר לנמעניו, חברי קהילה יהודית כלשהי (כנראה במצרים עצמה), כי הנוצרים לא רצו לקרוא את טיעוניו, וזאת בגלל שאלוהים הכביד את ליבם כדי שלא ישתכנעו ולא יתגיירו... במקום זאת "הוציאו לי מפניהם בחֵמה גדולה, וגזרו עלי שאחלל השבתות והמועדים ואשתחוה לגילולים, ואם לא – יהרגוני, או יוליכוני בגלות על אי חרב שאמות שם. ושמו לי בבית האסורים עד שיראו אם אעשה דברם ואם לא".
אולם אז קרה הנס: "ואז היטיב יי לאחד מהם מן שומרי האסורים והוציאני בלילה... בעד החלון מן החומה בחבל, כי ראה חלום האיש ההוא בעבורי, ואמר לי "חי יי! אל תפחד, בֹּא ואמלטך"... והורידני בחבל וברחתי מבית האסורים עירום ועריה ובחרתי לבקש לחם".

כך הגיע הכומר למצרים, תחת שלטון האסלאם, ושם נזקק לתמיכה כלכלית מהקהילה היהודית. כדי לשכנע אותם ברצינותו הוא כתב את סיפורו על הדף הזה (בעצמו או באמצעות סופר), ולטענתו אף צירף דוגמאות מהקונטרסים הפולמוסיים שאותם העניק ל'כומר הגדול' (טרם מצאנו אותם בגניזה). כמו בסיפורי גרים אחרים, אין לנו כמעט כל מידע על זהותו של הגר קודם גיורו – שמו, מוצאו, והאופן בו הגיע להחלטתו הגורלית.

אבל ייתכן שיש לנו פיסת מכתב נוספת שכתב, לאחר זמן מה. החוקר נורמן גולב שם לב לדמיון בצורת הכתב והנייר בין סיפורו של הכומר המתגייר והמתווכח, לבין בקשת צדקה של גר אחר. בקשת הצדקה של הגר הנוסף, אלמוני אף הוא, היא ייחודית – למעשה הוא לא ממש מבקש, אלא בעצם דורש צדקה, ואף מאיים בנקמה – לא מצידו, אלא מצד האל: "חמלו על נפשי ועל נפשכם ויראו את יי... אצעק אל יי אשר ברחתי אליו יומם ולילה והוא יו[שיעני בצרתי] ובדלותי ובמרירות נפשי וינקום מן האנשים אשר ישליכו דבריו אחרי גום... אבל אני בוטח ברח[מ]י שדי כי לא תעזבוני שאהיה עמ [עמכם לא למענ]כם אבל למען שמו יתן על לבבכם שתחוסו עלי והוא ברח[מ]יו ישמרכם מכל רע".

הגר שלפנינו מאיים על חברי הקהילה (לא ברור איזו) כי אי-תמיכה כלכלית בו מנוגדת לדבר האל, ולכן כדאי מאוד לכולם לתרום לו, אחרת הוא יבכה ויתפלל לאלהים, וזה ינקום בכל העוברים על מצוותו. ברור, אם כן, שהגר הזה הוא חובב פולמוס ויודע איך להתנסח בחדות. אם זה אכן הכומר המתפלמס, שלא חשש להתווכח עם הבישוף, ושברח מבית הכלא, אז נראה שמדובר באדם שאינו חושש מעימות, ובהחלט מכיר בערך עצמו, בלשון המעטה...

(סיפורו של הכומר נמצא בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TS12.732, ופורסם ע"י שמחה אסף בספרו 'מקורות ומחקרים בתולדות ישראל'. גם מכתבו של הגר נמצא בקיימברידג', TSNS325.7, ופורסם ע"י אלכסנדר שייבר בספרו Geniza Studies)

priest1 

priest3priest2